הטרמת רמזי מגדר ומכוונות לשליטה חברתית אצל גברים ונשים

תיאוריית הדומיננטיות החברתית (Sidanius, 1993; Sidanius & Pratto, 1993) מניחה כי חברות אנושיות בנויות מהיררכיות של קבוצות, כאשר הקבוצות השליטות (דומיננטיות) חולשות על משאבים חומריים וסימבוליים שאנשים שואפים להחזיק בהם והם מוערכים בחברה. התיאוריה מבחינה בין שלושה סוגים של היררכיה חברתית: (1) היררכיה על בסיס הגיל – מבוגרים שולטים על ילדים; (2) היררכיה על בסיס המגדר – גברים שולטים על נשים; (3) היררכיה על בסיס שרירותי – כוללת את יתר האבחנות הקובעות את המיצב היחסי בחברה ואת רמת השליטה של קבוצות בחברה כמו מעמד חברתי-כלכלי, גזע, לאום ודת. התיאוריה עוסקת בדרכים המשמרות את ההיררכיה החברתית, ובשונה מגישות אחרות היא גם עוסקת באופנים שאנשים מקבוצות נחותות מסייעים לכך. הנחה מרכזית בתיאוריה היא שבקרב החברים בקבוצות השליטות חזק במיוחד הרצון לשמר את ההיררכיה החברתית.
התיאוריה גם מניחה כי קיימים הבדלים אינדיבידואלים בנטייה לתמוך בהיררכיה החברתית או להתנגד לה. הבדלים אלו באים לידי ב"מכוונות לשליטה חברתית", תכונה אישיותית שמפתחי התיאוריה בנו כלי למדידתה. הגבוהים בתכונה זו מאמינים בשימור ההיררכיה של קבוצות בחברה (על בסיס גזע, מין, דת, לאום, מעמד חברתי, צבע עור וכדומה) ואילו הנמוכים בתכונה זו מאמינים בשוויוניות חברתית.
מחקרים הראו כי המכוונות לשליטה חברתית גבוהה יותר אצל גברים בהשוואה לנשים. מגמה זו נמצאה קבועה למדי מעבר לתרבויות, מעמדות וגיל. לדעת מפתחי התיאוריה, השוני המגדרי מבטא פרדיספוזיציה (נטייה טבעית), המבחינה בין גברים ונשים. תמיכה נוספת לטענה זו הם מביאים מניסויים המראים כי תפעולי הטרמה (priming) של לאום ועדה השפיעו על המכוונות לשליטה חברתית של נבדקים בני עדות שונות, אך שימרו את הפער בין המינים.
בעבודה זו העליתי את הטענה כי הטרמת לאום ועדה אינה רלוונטית לסוגיית המגדר, ולפיכך הקביעות בפער המגדרי, שנשמרה מעבר למצבי הניסוי, אינה משקפת בהכרח את הנטייה הטבעית שהם זוקפים להבדל המגדרי. בחינה הולמת יותר צריכה לתפעל הטרמה של רמזים מגדריים ולבחון אם הקביעות תישמר גם בתנאים אלו.
לבחינת השאלה המחקרית ערכתי שני ניסויים שבחנו את השפעתם של רמזים מגדריים על המכוונות לשליטה חברתית של גברים ונשים. הניסוי הראשון, שהשתתפו בו 172 סטודנטים, בחן את השפעתה של הטרמה מילולית, שיטה שעליה הסתמכו סידניוס ופראטו בטיעוניהם. למשיבים הוצגו מספר משפטי עמדה הנוגעים לקונפליקט המגדרי, והם הופיעו כחלקו הראשון של שאלון המכוונות לשליטה חברתית. כמו כן, הם השיבו על שאלון הזדהות קבוצתית. בניסוי השני נבחנה השפעתה של הטרמה לא-מילולית על 363 סטודנטים. למשתתפים בניסוי זה הוצג אחד משלושה ציורים המתארים הבדלי סטטוס בין גברים ונשים (יתרון לגבר, שוויון בין הגבר לאישה, יתרון לאישה). לאחר שנתנו כותרת לציור ותיאור קצר שלו, הם מילאו את שאלון המכוונות לשליטה חברתית ואת שאלון ההזדהות הקבוצתית. תוצאות ההטרמה המגדרית נבחנו על השאלון כולו וכן בנפרד לשני ממדים שלו (תמיכה בשליטה, התנגדות לשוויון).
שני הניסויים הראו כי לגברים בדרך כלל ציוני מכוונות לשליטה חברתית גבוהים משל הנשים. הפער המגדרי נשמר בהטרמה המילולית, אולם הוברר כי הטרמה לא-מילולית של מצב שוויוני בין המינים והטרמה של יתרון מעמד לאישה העלו את ציוני מל"ח של הנשים. ממצאים אלו מרמזים כי בתנאים הולמים ניתן לשנות את המגמה. בנוסף, מצאנו כי קיים קשר בין הזדהות מגדרית להתנגדות לשוויון. הגבוהים בהזדהות מגדרית, גברים ונשים, מתנגדים פחות לשוויון מהנמוכים בהזדהות מגדרית.
בעקבות שני הניסויים האלו העלינו את השאלה אם ההטרמה הלא-מילולית, שנוסתה בניסוי השני, תשפיע גם על המכוונות לשליטה חברתית בקונפליקט הלאומי. במיוחד ביקשנו לבדוק אם הטרמה לא-מילולית, המאפשרת לחוקר להטרים את הקונפליקט ברמות שונות של היתרון המעמדי של הישראלים ביחס לפלשתינאים, תוביל לדפוס שונה של מכוונות לשליטה חברתית.
גם לבחינת השאלה המחקרית הזו ערכנו שני ניסויים. בניסוי הראשון, שהשתתפו בו 257סטודנטים, נבחנה ההשפעה של הטרמה מילולית בהקשר העדתי (אשכנזים, עדות המזרח) ובהקשר הלאומי (ישראלים, פלשתינאים). בניסוי השני 270 סטודנטים השיבו על שאלון מכוונות לשליטה חברתית לאחר שנתנו כותרת ותיאור קצר לאחד משני ציורים המציגים הבדלי מעמד בין ישראלים לפלשתינאים (ישראלי מכוון רובה אל פלשתינאי המיידה אבן לעברו, ישראלי מכה פלשתינאי כפות). הסטודנטים בשני הניסויים מילאו גם שאלוני הזדהות קבוצתית.
בדומה לשני הניסויים הראשונים, נמצא כי מעבר למצבים השונים, המכוונות לשליטה חברתית של הגברים הייתה גבוהה מזו של הנשים. נוסף על כך, הוברר כי הטרמה לאומית, שהציגה מצב קיצוני של פלשתינאי בעמדת נחיתות, מיתנה את המכוונות לשליטה חברתית של הגברים והעלתה אותה אצל הנשים. בניגוד לממצאים קודמים, ההטרמה העדתית לא השפיעה באופן נבדל על המכוונות לשליטה חברתית של אשכנזים ושל בני עדות המזרח.
הדיון הוקדש להשתמעויות תיאורטיות ומתודולוגיות של ממצאי המחקר. בהקשר התיאורטי עסקנו בשאלת מקומם של התורשה ושל תהליכי סוציאליזציה על ציוני המכוונות לשליטה חברתית של גברים ונשים. הממצא לפיו הטרמה של מצבים חריגים משפיעה על המכוונות לשליטה חברתית של הנשים מעלה ספקות באשר לבלעדיות של הגורמים התורשתיים. הספרות בהקשר לתוקפנות מראה גם היא כי פערים מגדריים מצטמצמים במצבים קיצוניים. העלינו את הטענה כי תהליכי סוציאליזציה בחברה המערבית מעודדים נשים ליתר איפוק בתגובות הקשורות בתוקפנות ובשליטה. תהליכים אלו הם חברתיים ועקב זאת רק במצבים קיצוניים הפער בין המינים מצטמצם.
סוגיה תיאורטית נוספת עסקה בהבדלי ממצאים שהניבה ההטרמה המילולית העדתית אצלנו ובמחקרה של לוין. אצל לוין ההטרמה הזו העלתה פער במכוונות לשליטה חברתית בין אשכנזים ובני עדות המזרח ואילו כאן לא נמצא הבדל בין המשיבים משתי העדות. השוני בממצאים יוחס לפערי הזמן בין שני המחקרים שכנראה צמצמו את האסימטרייה בהתייחסות ההדדית של שתי הקבוצות. מחקרנו גם הראה כי בהשוואה להזדהות המגדרית והלאומית, ההזדהות העדתית נמוכה.
בהקשר המתודולוגי נדונו שלוש סוגיות. ראשית העלינו את האפשרות שהפער בין המינים, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשאלון המכוונות לשליטה חברתית, מקורו בניסוח השאלות הבוטה, המציג את השליטה של קבוצות חזקות במונחים כוחניים ואלימים. אלו הם ביטויים "גבריים", ולפיכך ייתכן כי השוני המגדרי הוא תגובה לאופן הניסוח ולא תמיכה או התנגדות לעמדות המובעות בשאלון.
סוגייה מתודולוגית שנייה עסקה בשוני בין ההטרמה המילולית להטרמה הלא-מילולית. העליתי את הטענה כי ההטרמה המילולית בשיטת לוין (Levin, 1996) מעלה את ההיררכיה החברתית למודעות אך אינה מאפשרת שליטה של החוקר באופני ההצגה של הפערים המעמדיים. השיטה הלא-מילולית, שפיתחתי כאן, אפשרה הטרמה מגוונת יותר של הפערים המעמדיים והראתה כי ניתן למתן מכוונות לשליטה חברתית אצל גברים ולהעלותה אצל נשים. ממצא זה גם מעלה את האפשרות כי הצגה של מצבים חריגים יכולה לשמש טכניקה לשינוי עמדות הראויה לבדיקה.
סוגיה מתודולוגית שלישית עסקה בממדי השאלון למכוונות חברתית. חוקרים (Jost & Thompson, 2000) טענו כי השאלון מייצג שני ממדים - תמיכה בשליטה חברתית והתנגדות לשוויון חברתי. הממצאים במחקרנו שבחנו את השאלה באמצעות ניתוח גורמים העלו כי השאלות אכן מתקבצות לשני ממדים לפי החלוקה שהוצגה בספרות. עוד הראינו כי תפעולי ההטרמה השפיעו בדרך כלל על התמיכה בשליטה וכמעט שלא על ההתנגדות לשוויון, ממצא המורה גם הוא כי השאלון מייצג שני עולמות תוכן שהשתמעותם שונות לחברים מקבוצות חזקות ולחברים מקבוצות חלשות. אצל הראשונים שני הממדים משרתים את הצורך לשמר את היתרון המעמדי, אולם ההתנגדות לשוויון מבטאת כנראה גם את השאיפה לביטוי של היכולת האינדיבידואלית של חברי הקבוצות החלשות, שלגביהם התמיכה בשוויון חברתי מבטאת השלמה עם המצב הקיים.