חומה ומגדל פינת מיזוג גלויות

 

היום ביקרתי במרפאת בית שאן ב'. שתי כתובות ננעצו על קירות המרפאה ותהיתי מה אמצא בפנים, חומה ומגדל או מיזוג גלויות?
המטופלים נכנסו בזה אחר זה לחדר המתמחה ברפואת המשפחה. עייפותם ניצבה בניגוד מוחלט לנמרצות בה קיבל המתמחה את פניהם, בחיוך גדול ומיטיב. כל המטופלים שהזמינו תור כבר התקבלו אולם הכיסאות בחדר ההמתנה עדיין נותרו תפוסים. כל מטופל מבקש רק. רק מרשם, רק שאלה, רק הפנייה, רק מישהו שיקשיב לו.
 

על אחד הכיסאות יושב מטופל לא נינוח. הוא החליף את הסם בתחליף סם והיום הגיע לנסות להחליף את הרופא במתמחה החדש. המטופל החליט לערוך ניסוי. שאלת המחקר שלו היא אם המתמחה החדש יסכים לתת לו תרופה למרות שאינו הרופא הקבוע שלו. בחדר ההמתנה הוא מתכנן את מערך המחקר בקפידה, עוטה ארשת סובלת ושפת גוף כאובה, משנן הנמקות מגוונות לבקשתו ומתאמן על טון דיבור אסרטיבי, אך מעורר חמלה.
דלת חדר הרופא נפתחת והניסוי מתחיל לנגד עיני. המטופל צולע אל עבר הדלת, נאנח ומתיישב על הכיסא בלאות. הוא מישיר את מבטו אל הרופא ומתזמן אנחה שנייה. הרופא מחייך לעברו כמאשר את השתתפותו במחקר.
 

הדיאלוג בין המטופל לרופא מתנגן באוזני. המטופל מקבל מהרופא תשרים רבים - הקשבה, אמפטיה, הכלה, תשומת לב, חמלה ואפילו מגע. לרגע נדמה כי האסטרטגיה של "חומה ומגדל", לפיה מגיע המטופל ללא תיאום עם בעלי הסמכות ועושה מאמץ למצוא פרצה בנהלים, תוביל להצלחה. אבל הרופא מסביר בנעם שאינו יכול לתת את התרופה ועל המטופל לפנות לרופא הקבוע שלו. שאלת המחקר קיבלה מענה וגם אני. האסטרטגיה של "מיזוג גלויות", בה המטופל מתכנן את ביקורו מראש ופועל לפי הנהלים, כנראה תתאים יותר במקרה זה.